יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

קבביס – קציצות מהנשמה...


פתאום קם אדם (להלן “דודו”), מחליט שהוא עושה קבבים ופותח קבבייה (להלן “קבביס”), ולא סתם קבבייה, אלא כזאת עממית ואותנטית, בלי מניירות ובלי פוזות – פשוט קציצות, מהבשר הכי איכותי וטרי, בתבלון הכי מדויק ומינימליסטי, ועם מינימום תוספות.
ואחרי עשר שנות קיומו, עם אינסוף לקוחות מרוצים וקבועים, ביניהם לא מעט סלבס ומוזיקאים (חבריו מה”גלגול הקודם”), הוא ממשיך עם אותו מוטו – קציצות נטו. ואת הקבביס שלו הוא מיקם במקום הכי לא צפוי – בקו התפר שבין הרחובות קיבוץ גלויות וסלמה שבדרום תל אביב, בואכה יפו. מקום של עבודת כפיים ביום ובילויי לילה (צמוד ל"אומן 17”). וכמו שקורה לי לא מעט, לאחר שהוזמנתי להכיר את המקום ביחד עם קבוצת בלוגרים, נמלאתי צער על עשר השנים שהפסדתי, מכך שלא הייתי מודע אליו קודם...




וכאן המקום להתוודות – אני מכור לקציצות. מכל חיה ובכל טעם, ולא משנה לי איך תקראו להן – קבבים, המבורגר, או סתם גפילטע פיש. העיקר שזה יגיע בצורת קציצות. אבל הקציצות של קבביס הותירו אותי ממש פעור פה – בכל המובנים. גם כי הייתי המום עד כמה פשטות יכולה להיות טעימה, וגם כי רציתי עוד... ודודו לא אכזב. הקבבים הורדו מהגריל בקצב הולך וגובר ואנחנו לא הפסקנו לטחון ולגנוח מאושר. ומה שהופך את הקבבים שלו לכיפים במיוחד, מלבד הטעמים הנפלאים, זה הגודל והצורה – הם עגולים ושמנמנים, ולא גדולים מדי.

 

כך הם הרגישו לי ממש "סוכריות בשר", חרוכות במידה מבחוץ ועסיסיות להפליא מבפנים. דודו מקפיד להשתמש בבשר הכי איכותי וטרי, וכפי שציינתי, מתבלן בעדינות, כך שמה שאוכלים זה כמעט בשר נטו, אידאלי עבורי, כמי שבשנים האחרונות חי על תזונת "פליאו", מעוטת פחמימות...




אהבתי במיוחד את הקבב הסורי, שמתובלן בתערובת סורית אותנטית, שמוכנת עד היום ע"י קשישה יוצאת סוריה. חוויה אמיתית! קבב האנטריקוט היה גם מהמם – אני הייתי קורא לו בפשטות "סטייק טחון", שזו דרך נפלאה לחוות את האנטריקוט המשובח (אני מקווה שבגיל 90, כשלא אוכל ללעוס יותר סטייקים של ממש, אזכור את הכתובת של קבביס...). קבב הבקר היה גם הוא עשוי מעולה והעביר את טעמי הבקר באופן מדויק ונקי. אני פחות התחברתי לקבב הטלה, שעל אף הבשר המשובח ממנו היה עשוי, משהו בתבלון שלו לא נגע בי. אבל זו הייתה בעיה רק שלי, כי כל השאר אהבו במיוחד. בארוחה הוגש גם הלמחעג'ון המפתה של דודו, שלא טעמתי עקב מגבלות הגלוטן שלי, אבל הוא נראה והריח נפלא.

 

 מה שממש גרם לי להתאהב בדודו, הייתה מנת הסינייה – שבגרסה שלו היא פשוט קציצות קבב נפלאות, שנמעכו לקערית טחינה משובחת.

 
 פשטות כבר אמרנו? ואפרופו טחינה – זו המוגשת בקבביס, לצד הקציצות, טעימה לעילא. מזמן לא נהנינו מטחינה כל כך עשירה ולא הפסקנו לשתות אותה בכפות... את מעט התוספות מכינים לבד בקבביס, כמו הטחינה, החומוס, הכרוב החמוץ והצ'יפס, שמוגש בכמות קטנה, כדי שלא תתפוצץ לכם הבטן. רק הפיתות מגיעות מבחוץ...

בשורה התחתונה – אימצתי מקום חדש לעלייה לרגל, שאני ממליץ עליו בפה מלא לכל מי שאוהב קבבים, כמוני. למרות התפאורה המינימליסטית והסביבה הקשוחה, שווה להגיע עד לקבביס וליהנות מהדבר האמיתי, וכל זה במחיר של מנת שוארמה סטנדרטית ומפוקפקת. לא תלכו?


"קבביס" אברבנאל 84 (פינת סלמה 42). טל' 03-6827838. יש גם משלוחים- בחינם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה