אני אוהבת קוקוס
באופן די קיצוני... את האהבה הזאת גיליתי בילדותי, כשאבא שלי היה מביא
הביתה קוקוסים ומפצח לנו אותם. תמיד השתוקקתי לשתות את המיץ וללעוס את כל
הבשר הלבן הזה... בימים ההם (וואו, איזו קשישה אני..), כשהיו ממש מעט מסעדות וחנויות שמוכרות אוכל
ברחוב, אני זוכרת את חנות הגלידה שבה היו מוכרים גם כל מיני שייקים. אחד מהם
היה שייק קוקוס שהיתי מכורה לו ומשתדלת להגיע ולקנות בכל הזדמנות שרק הייתה לי.
שנים מאוחר יותר גיליתי את פחיות מי הקוקוס לשתייה (לא חלב קוקוס) והתמכרתי
לגמרי! נהגתי לקנות המון מהן ולשתות אותן כמו ג'אנקית...
לאחרונה שהיתי תקופה בתאילנד... ארץ הקוקוסים הטריים! שם זו כבר השלמות בהתגלמותה - הפרי
הגדול הלבן, שנמכר צונן בכל מקום, בתוכו המיץ עם הטעם המטריף (אולי זה עניין של טעם, אך עבורי
זה הדבר הכי טעים ומרווה שקיים עלי אדמות - יכולה לחיות על זה). מאז
שחזרתי לארץ אני מתגעגעת, לתאילנד כמובן... אבל ממש נותר בי צימאון שלא ניתן להרוות, למיץ הטרי הקסום של הקוקוס.
